פריידיסמן נ' שחק אבטחה בע"מ

פסק דין

התובע עבד אצל הנתבעת כשומר בשכר מינימום שעתי מיום 6.11.07 עד ליום 18.8.08, מועד בו פוטר.

במסגרת עבודתו הוצב התובע בסופרמרקטים של רשת "קו אופ" בירושלים.

לאחר סיום עבודתו בנתבעת הגיש התובע תביעה זו להפרשי שכר עבודה, גמול בעד שעות נוספות, דמי נסיעות, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי חגים, פדיון חופשה ופיצוי בגין אי הפרשה לגמל.

התביעה להפרשי שכר בגין ניכוי חצי שעה משעות עבודתו של התובע

התובע תבע 3,094.65 ₪ כהפרשי שכר בגין אי תשלום שכר חודש 8/08 (לטענת התובע – 48 שעות) וכן בגין ניכוי חצי שעה ליום משעות עבודתו בכל תקופת עבודתו.

אשר לקיזוז חצי שעת הפסקה – הקיזוז נעשה כדין לאור הוראות סעיפים 1 ו-20 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951. על פי סעיף 1 לחוק שעות עבודה ומנוחה הפסקות לפי סעיף 20 לחוק אינן בגדר "שעות עבודה" ואילו לפי סעיף 20 לחוק "ביום עבודה של שש שעות ומעלה תופסק העבודה למנוחה ולסעודה ל-3/4 שעה לפחות, ובכלל זה תהיה הפסקה רצופה של חצי שעה לפחות".

טענת התובע כי לא ניתנו לו הפסקות לפי סעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה אינה מקובלת עלינו ואנו מעדיפים את עדותו של עד הנתבעת מר בועז אליהו לפיה התובע קיבל חצי שעה הפסקה ביום.

בהתאם לכך, אין מקום לקבל את התביעה להפרשי שכר ככל שהיא נסמכת על ניכוי חצי שעת הפסקה ביום משעות עבודתו של התובע.

לעומת זאת, מקובלת עלינו תביעת התובע להפרשי שכר בגין אי תשלום שכר חודש 8/08. בתצהיר שהגישה הנתבעת לאחר הדיון היא הודתה שהשיק ששלחה לתובע על סכום 869.40 ₪ בגין 42 שעות שעבד התובע בחודש 8/08 לא נפרע. בהתאם לכך יש לחייב את הנתבעת בסכום האמור, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.08 עד לתשלום בפועל.

התביעה לפיצויי פיטורים

התובע עבד תקופה של 9.5 חודשים ופוטר. לטענת התובע, פיטוריו נעשו מתוך כוונה להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים ועל כן הוא זכאי לפיצויי פיטורים לפי סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963.

איננו נדרשים לשאלה אם פיטוריו של התובע, לאחר 9.5 חודשי עבודה, נעשו "בסמוך" לסיום שנת עבודה אצל הנתבעת, כנדרש בסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, שכן ממילא מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי פיטוריו נעשו בשל אי הקפדה מצד התובע על הוראות בביצוע עבודתו. עד הנתבעת, מר בועז אליהו שהינו אחראי כוח אדם בנתבעת, העיד כי הגיעו לנתבעת תלונות על כך שהתובע אינו נועל נעליים ואינו בודק את כל הנכנסים לסופרמרקטים בהם הוצב. עדות זו מקובלת על בית הדין הואיל והתובע לא הכחיש אותה ואף אישר אותה באופן מסוייג בתחילת עדותו ("כל בן אדם זה בן אדם. אין בן אדם שלם. כל אדם יכול לעשות טעות. אבל לא משהו רצינו כמו שהם ניסו לעשות ממני").

לפיכך, גם אם פיטוריו של התובע נעשו "בסמוך" לסיום שנת עבודה, הנתבעת הרימה את הנטל שהיה מוטל עליה להראות שפיטורי התובע לא נעשה בשל כוונה להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים.

לפיכך תביעת התובע לפיצויי פיטורים נדחית.

התביעה לדמי הודעה מוקדמת

אין מחלוקת שהתובע פוטר לאלתר ביום 18.8.08. בנסיבות אלה זכאי התובע, כמי שהיה "עובד בשכר" כאמור בסעיף 4(1) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001, לתשעה וחצי ימים של הודעה מוקדמת.

הנתבעת טענה שלתובע ניתנה הודעה מוקדמת ומפנה לעניין זה למכתב שנשלח לתובע ביום 17.9.08 בו נאמר ש"תוקף סיום עבודתך נקבע ל-31.8.08 וכלל בתוכו את ימי ההודעה מראש מה-18.8.08".

טענת הנתבעת אינה מקובלת עלינו. אין מחלוקת כי עבור עבודת התובע בחודש 8/08 הוצא לתובע תלוש בגין 42 שעות עבודה אותן עבד בפועל עד למועד פיטוריו וכי בפועל התובע לא שובץ למשמרות לאחר 18.8.08. בנסיבות אלה, לא ניתנה לתובע הודעה מוקדמת ולא שולמה לו תמורת הודעה מוקדמת.

בשים לב לכך שמצד אחד גרסת הנתבעת היא שהתובע עבד ב-91% משרה, יש להניח שבתקופת ההודעה המוקדמת של 9.5 ימים התובע היה משובץ לעבודה ב-8 משמרות בנות 8 משמרות כל אחת. בהתאם לכך יש לפסוק לתובע דמי הודעה מוקדמת בסך 1,325 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.08 עד לתשלום בפועל.